כשאלוהים נתן לך במתנה...

זה התחיל בהודעה באמצע יום כיפור. ליאת מבית הספר, שאלה אותי אם אני "שומרת חג", והבנתי שמשהו קרה. "גידי נפטר," אמרה לי, "ואנחנו מחפשים מישהו שיערוך לו טקס". מכיוון שאני חילונית לגמרי, והחיים לא עוצרים לרגע, ניגשתי מיד למשימה: לעזור למשפחה לבנות פרידה אחרונה, מדויקת עבורו.

פגשתי את שירי וגלעד בזום (בכל זאת, יום כיפור). כבר בשניות הראשונות הבנתי: גידי היה איש יוצא דופן, כזה שאפשר להבין שהמוזיקה לא הייתה רק תחביב, אלא עמוד השדרה של חייו. מנגן, שר, מופיע באינספור הרכבים – כל עוד יכול היה לשמח אנשים, הוא היה שם. אחד כזה, שהתפנה לבית החולים, רק אחרי ההופעה...

הקדיש, כנר על הגג, והבס המפורסם

השיחה איתם הייתה מלאה בגאווה ובזיכרונות מתנגנים. תוך כדי דיבור, הם סיפרו לי בגאווה קטנה: "את יודעת, אבא שלנו הוא זה שמנגן על הבס בשיר 'אלוהים נתן לך במתנה' של איתן מסורי." שיר יפהפה ומוכר. הדבר היה ברור: השיר הזה חייב להיות חלק מהטקס, הכנו דפים עם המילים לחלק לכולם בטקס.

המשכנו לבנות את הפאזל של הפרידה:

• הבחירה בקדיש המסורתי: למרות שהנוסח הארמי אינו קל לעיכול בטקס חילוני, הם בחרו בו – כי זה מרגיש נכון ומחבר לשורשים, וזו בדיוק המטרה שלי: לכבד את רצון המשפחה.

  
  

• השיר הפותח: החלטנו לפתוח עם "Sunrise, Sunset" מתוך "כנר על הגג", שיר שגידי תמיד הקדיש להם. .

• Is this the little girl I carried?

  Is this the little boy at play?

  I don't remember growing older

  When did they?

בין ירקון לאזרחי – החלטות של מציאות

כשאנו עורכים טקסים מחוץ למסגרת הדתית, עולה תמיד סוגיית הקבורה. שיתפתי אותם בניסיוני: בתי העלמין האזרחיים מדהימים ביופיים, אבל יקרים מאוד. הצעתי להם לשקול את בית העלמין ירקון – שמספק לתושבי המרכז את זכותם לקבורה ללא עלות.

פרחים, תמונתו של גידי, וגם איור שאיירה נכדתו ליהי

לשמחתי, שירי וגלעד בחרו באופציה הזו. בחרנו במסלול המשולב: טקס דתי קצר ופורמלי, ואז הטקס האזרחי, האישי והרחב ככל שנרצה.

לרגע קט נבהלתי כשראיתי חזן חרדי במיוחד ניגש לערוך את החלק הדתי (אני כבר מכירה את ה"קאדר" של החזנים שם, והוא היה חדש לי), אבל כמו רוב מכריע של אנשי ירקון שפגשתי, הוא היה חביב, מכבד ונחמד.

הנס הקטן: אלוהים נתן לך את הזמר במתנה

אחרי ההספדים המתוכננים, אני תמיד שואלת אם יש עוד מישהו שרוצה לומר משהו ספונטני. הפעם, בניגוד לרוב הפעמים, מישהו הרים יד.

מסתבר שזה היה איתן מסורי בכבודו ובעצמו – הזמר מאחורי השיר שגידי ניגן בו על הבס! שהגיע לכבד את גידי בדרכו האחרונה.

בלי לחשוב פעמיים, חלפה בראשי המחשבה: לא רק שנשיר את השיר של גידי, הזמר שלו יוביל אותנו.

סוף ההלוויה הפך לרגע קסום. איתן מסורי ניגש למיקרופון, ועם אנרגיה מיוחדת, הוביל את כל המשתתפים בשירה אדירה של "אלוהים נתן לך במתנה", ממש ליד הקבר הטרי. כולם הצטרפו בקול גדול.

זו הייתה פרידה שבה המוזיקה, שהייתה כל חייו של גידי, קיבלה חיים חדשים. אני חושבת שברגע ההוא, עם שירת ההמונים, הענקנו לגידי פרידה אחרונה, שהייתה מיוחדת, ספונטנית, ובעיקר – מתאימה לו בול.

יהי זכרו של גידי ברוך.

תודה, לשירי ולגלעד ילדיו, וכל הכבוד על האומץ והיצירתיות לבחור בטקס ששיקף באמת את אבא שלהם.

ולליאת ודנה, על החיבור שבזכותו כל זה קרה.