הפרפר

לפני הרבה שנים, הכרתי בצבא את שלומי. שנינו היינו עמוק בעולמות ההייטק, ובפגישה מקרית לגמרי בשדה התעופה לפני כשנתיים, גילינו ששנינו התגלגלנו לעסוק בסוף החיים.

שלומי מלווה אנשים לשוויץ למסע אחרון (https://www.last-wish.co.il/). על הזרוע יש לו קעקוע מרשים של עץ שממנו פורחות ציפורים. כל ציפור היא מסע שהיה באמת לשוויץ.

לשלומי יש אינסוף סיפורים על הפרידות וכמה סיפורים מרתקים במיוחד על דרישות שלום לאחר המוות שהגיעו בצורת ציפור שפתאום מתקרבת ללא פחד ויושבת על היד ועל הראש, על ציפור שמוצאת את דרכה למשרד סגור, ועל פרפרים. ולמען הסר ספק - שלומי אדם חילוני לחלוטין, ובכל זאת - אלו סיפורים שמאוד מערערים את מה שאנחנו חושבים על הסופיות של המוות.

בשבוע שעבר ליוויתי את רמי בפרידה כואבת מאוד ממירי שהלכה לעולמה מוקדם מדי ממחלה.

ההלוויה הייתה עצובה וכואבת. עמדתי בצד והקשבתי להספדים. גיל, חבר קרוב, דיבר בכאב עצום. לפתע ראיתי מולי פרפר לבן מעופף. זה זרק אותי מייד למחשבה על שלומי וסיפוריו על דרישות השלום. עקבתי אחרי הפרפר בעיניים ותהיתי, ואז - גיל אמר לפתע: "בבקשה, תני לנו רמז שאת עדיין איתנו, תחזרי בצורת פרפר או ציפור".

הייתי המומה מצירוף המקרים. לאנשים שעמדו לידי הראיתי את הפרפר ואני חושבת שכמה מהם הספיקו לקלוט ולהבין את החיבור. כשההספד נגמר וחזרתי למיקרופון, שאלתי את הקהל מי ראה את הפרפר בדיוק כשגיל דיבר על זה, אבל אלו היו רק מעטים.

נשארתי עם החוויה הזו, שהגיע תורי להרגיש לטיפה מהעולם שמעבר...